להורי יש חברים טובים במושב אורות. לאה ובנו. אנשים שתרמו במידה רבה לעיצוב האדם שאני היום. חקלאים קשיי יום שבעיני היו האנשים הכי מאושרים בעולם. גרנו בחיפה בוילה בכרמל. לאה ובנו גרו בצריף שוודי קטן במושב ללא כבישים. מושב אורות היה בשבילי הארמון האולטימטיבי. מהרגע שיכולתי לדבר אמרתי שכשאגדל, אגור באורות.

בגיל 12 אבי לקח אותי ואת אחי לרכב בחווה בקריות. מהרגע הראשון שהתקרבתי לסוס, היה חיבור בלתי מוסבר במהותו ובעוצמתו, חיבור שהלך והתחזק עם השנים.

לפני כ 15 שנה, החלטתי להכניס סוסים לחיים שלנו ובנינו מכלאה קטנה ליד הבית. במכלאה הייתה בתחילה סוסה אחת ואחר כך שתיים ואז נולדה השלישית. החיים של כולנו השתנו ושלי במיוחד. הבחנתי, שהטיפול היום יומי בסוסים והשהייה לצידם מחייבת מיקוד, תקשורת אסרטיבית וברורה, ולימוד בלתי פוסק על הפסיכולוגיה של הסוס ועל שפת הגוף שלו כדי לשפר את התקשורת בינם לביני.

​בגיל 50 מימשתי את החלום הגדול של חיי. עברתי לגור במושב אביאל ובניתי חווה לסוסים שלי. את החווה בניתי במטרה לייצר מרכז לפיתוח אישי וקבוצתי בשילוב סוסים. לתפיסתי, אם הסוסים תרמו לי כל כך הרבה נפשית ורגשית, הם יתרמו גם לאחרים. לכולם מגיע להתפתח והסוסים תורמים לזה באוטנטיות שלהם וברגישות שלהם.

השנים האחרונות היו מסע למימוש החזון. עבדתי עם ארגונים ועם נוער בסיכון. עבדתי עם ילדים לקויי למידה ועם אנשים מדוכאים, עבדתי עם מנהלים בדרגים שונים ועם קבוצות מאירגונים שונים. זה לא משנה לסוסים מי האוכלוסייה איתה אנחנו

עובדים. הדבר היחיד שמשנה להם זה שייפנו אליהם ברגישות, בנחישות ועם ידיעה לאיזה כיוון רוצים להוביל אותם.

כל אדם שהיה אי פעם בפעילות שלנו עבר תהליך. חלקם מזהים את זה מיידית, חלקם משתמשים בזה כקרש קפיצה להמשך התפתחות ושינוי וחלקם מתקשים להודות שאכן עברו תהליך כי זה כל כך עוצמתי​​.

כל אדם כזה, שעבר תהליך שינוי חיובי כתוצאה מהפעילות שלנו, מוסיף קמצוץ של חיוביות ליקום​.

זה החזון והוא ימשיך להתקיים.